אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף: כשסיימתי לכתוב את תמצית המנהלים חשבתי שהרעיון שלי הרבה יותר חזק ממה שחשבתי בהתחלה. זה לא שלא האמנתי בו קודם אבל בסוף האמנתי בו אפילו יותר.
מה שקרה הוא שהצורך לתת תשובות לכל השאלות הרבות במחולל הכריחו אותי לחשוב על הפרטים ולסגור את כל הפינות. זה היה אפילו מתיש קצת, אבל מה שהרגשתי אינטואיטיבית בהתחלה עכשיו היו לי עובדות מוצקות תומכות.
שני דברים הרווחתי ישירות מהשימוש במחולל: האמונה שלי ברעיון (וגם בעצמי) גדלה והיו לי תשובות טובות יותר לתת למשקיע אם אשאל. אני חושב שהפרטים הקטנים הם אלה שגורמים לאחד להצליח ולשני לא להצליח.
בסוף זה נתן לי את הפוש האחרון שכנראה הייתי צריך כדי לסיים את שלב המחקר ולהתחיל לחפש משקיעים פוטנציאליים.